<h1>צידה לדרך מ"ב כ"א פ"ו</h1>
<h2>דף מז.</h2>
הטרפה האמורה בתורה היא הנוטה למות ולא נאמרה טרפה אלא שדבר הכתוב בהווה כגון שטרפה ארי וכיוצא בו ושברה ועדיין לא מתה. ויש שם חלאים אחרים אם יארע לה תחשב טרפה והם הלכה למשה בסיני והנני מבארם בקצרה. חמש אונות יש לריאה שלש מהימין ושתים מן השמאל כשהבהמה תלויה ברגליה ופניה אל פני האדם. ובצד ימין ממנה כמו אונה קטנה ואינה בצד האונות ויש לה כמו כיס בפני עצמה והיא בתוך הכיס והיא הנקראת בלשון חכמי הגמרא ורדא לפי שדומה לורד ואינה מן המנין. אונה שנדבקה לחברתה שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית אפילו במקום חתוך טרפה כי סופה להתפרק והיא כנקובה אבל אונה הדבוקה בחיתוך הסמוך לחברתה כשרה ואפילו שדבוקות באמצע ובעיקרן אינם דבוקות ויש להם כמו חלון. אבל אם הם דבוקות מגב לגב או מחיתוך זו לגב זו או מחודה של אונה לחודה של אונה מחוץ לחיתוך טרפה שלא הכשירו כסדרן אלא מחיתוך לחיתוך. הסירכות התלויות שאינן מחוברות אלא מראשם האחד מותרות. וכן נהגו במקומות שבני תורה מצויין שם כי כל סירכה שניתקת כשמכניס הטבח ידו בתוך הבהמה בנחת אינה סירכה. שהסירכות שנטרפת הבהמה בהם הם חזקות. ואפילו ימשמש אדם בהם אינם ניתקות. אונה הסרוכה לאומה כשרה והורדא בכל מקום שהיא סרוכה או דבוקה ואפילו בכיסה טרפה. אומה הסרוכה או הדבוקה בדופן אם יש מכה בדופן כגון צלע שבור אף על פי שנתרפא הנגע ונקשר צלע השבר כשרה. ואם אין שם שבר ניכר בצלע או קשר ניכר טרפה. האונות הדבוקות במצר החזה במקום שדופן סותמתן כשרה. ואם הם דבוקות לחזה ממש והוא מאותו חוט שמשליכין כשמנקרין את הבשר ולפנים טרפה כי סופה להנתק. וכל שכנגד האונות נקרא דופן וסותם. ואם האונה דבוקה לעצם ולבשר רוב הגדולים מתירין. ולעצם לבדו מטריפין. ויש מהגדולים שנהגו אם נסרכו יחד האונה והאומה לדופן אם רוב הסירכה יוצאה מהאונה כשרה ואם מהאומה טרפה. ואם אין שם מכה בדופן וכן אומה הסרוכה בדופן ויש מכה בדופן אם הרוב חוץ למכה טרפה. וכן אונה הסרוכה לעצם ולבשר אם רוב הסירכות בעצם טרפה. ויש לו לבקי לעיין בזה כי תלוי בעיקר הסירכה שפעמים יתפשט מריר הבהמה ומגיע ממקום למקום בה או במקום שמכשירין הסירכה והכל הולך אחר עיקר ושורש הסירכה שהוא ממקום ששם יסוד שורש הסירכה הוא עב וחזק ומתפשט הוא כמו קרום דק וחלש. וזה צריך עיון והיקש טוב להכשיר. כי להחמיר לולי שפעמים מפסיד ממונם של ישראל תבוא עליו ברכה. הוי יודע שלא התירו סירכה במצר החזה אלא במקום הנקרא דופן אבל מהאונה נסמך ללב או לשאר האברים אין להתיר כלל. זה הכלל יהיה בידך אף על פי שתמצא בספר הזה היתר בדבר שנוהגין בו איסור או נמצא בחיבורים גדולים ורבים לא תסמוך על ההיתר שהכל תלוי במנהג המקום שאם נהגו להחמיר אין לו לחכם להקל ולהתיר אחר שנהגו וכל שכן להחמיר אם הוא במקום שרגילין בו חכמים ונהגו המנהג על פיהם או נהגו מעצמן ואף על פי שידעו כי יש מהחכמים מקילין. וגאון כתב ואם תאמר מה נשתנית הריאה (שתדבק) [שתבדק] משאר האברים שבודקין אותה וכל הדברים האלו פוסלין אותה. דע כי התולדה המיוחסת לריאה קרה ולחה כתולדת כחן וטבען של בעלי חיים לפי שהיא שואבת את הליחה הזבה אליה מן האצטומכא כמו שאמרו חכמינו ז"ל [ברכות ס"א ע"ב] הריאה שואבת כל מיני משקין והיא מרחפת על הלב תמיד ומקבצת האויר הצח והקר מבחוץ ומרחפת בו על הלב וכשמתקבצת דוחפת האויר שנתחמם וחוזרת ומתפשטת כדי לאסוף אליה רוח קר תחתיו לכן מקבצת הפסד יותר וצריך [בדיקה] על כח הריאה אם עומדת על בוריה שלא נכשל בה ושלא יפסידו הכלים המשתמשין בה שהרי נמצא בה ברוב קלקול ויכשלו בזה רבים והראשונים נוחי נפש ראו שיש לבדוק בריאה שאין כן בשאר טרפות שאינם נמצאות ברוב וכשימצא יזהרו מהם. עוד יש לעיין אם הריאה כברייתה והרי אמרו כי צריכה חמש אונות שלש מן ימין ושתים מן השמאל. אם חסרו ממנינם זה או נתחלפו שלש משמאל ושתים מימין או נמצא יותר מן המנין טרפה. והוא שנמצא היתר בין שתי הערוגות מלמטה או מלמעלה שלא כסדר האונות. והורדא בין שתמצא במקומה או שלא תמצא או שימצאו שתים כשרה. ואמנם אם נמצאת בצד שמאל טרפה כי אין דרך הבהמות בכך. ואם נמצא בגב הריאה אפילו כעלה של הדס לאחר שנפחו הריאה טרפה שהרי נקב יש שם. אם נמצאו שתי בועות סמוכות בריאה ואין (כשר) [קשר] ביניהם טרפה שהרי נקב יש שם. ובועה שנראית כשתים שיש רושם ביניהם נוקבין אחת מהם אם כל הליחה יוצאה דרך אותו נקב כשרה ואם לאו טרפה. ואין שיעור לאלו אבעבועות שכמו שהנקב במשהו טרפה כך הבועה במשהו אם לא נמצאת נקובה אין נוקבין השנית לראות אם דומות זו לזו ותהיה כשרה שהרי הבועות משתנות כל שעה. יש מהגדולים שכתבו בועה בשיפולי ריאה אם אין בשר מקיפה טרפה. ויש אומרים כי שיפולי נקרא כל סוף אונה ואומה ואפילו בחודה. וחומר גדול החמירו בדבר שאין לו סמך מהגמרא. ונראה לי כי שיפולי נקרא כל סוף אונה ואומה כמו שמתרגם אונקלוס [שמות י"ט] בתחתית ההר בשיפולי טורא והוא סוף ההר. וברוב המקומות החמירו כדברי הגדולים. ויש מקומות מועטים שנהגו היתר וטוליטול"ה מהמתירין. המים הנמצאים בבועות שהריאה נטרפת בהם אפילו הם זכים טרפה. ואין חילוק בין זכים לעכורים וסרוחים אלא בכוליא כמו שיתבאר. בועה הנראית משתי עברי הריאה טרפה והוא שתהיה הבועה על הסימפונות. ריאה שנמצאו בה אבעבועות מלאות רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש או ליחה יבשה וקשה או ליחה סרוחה או מים עכורים וסרוחים כשרה ואפילו בלא בדיקת סמפון שתחת הבועה. הריאה יש לה שתי קרומות העליון לבן והתחתון אדום נקבו שניהם טרפה ואם נקבו זה שלא כנגד זה כשרה. הריאה שנפשט העור שלה ונראית כתמר אדום כשרה. והוא שלא יצא ממנה רוח וצריכה בדיקה בנפיחה. ריאה שתשמע בה הברה כשנופחין אותה ישימו על המקום שתשמע ההברה רוק או תבן אם נתנדנד בידוע שיש בה נקב וטרפה. ואם אינו ניכר מקום ההברה ישימנה במים פושרין ואם בצבצו המים טרפה ואם לאו בידוע שהקרום התחתון בלבד ניקב וכשרה זה הכלל כל ריאה שנופחין אותה בפושרין ולא בצבצו המים שלמה היא מנקב וכשרה. האדימה הריאה מחמת מכה שנמצאת בדופן טרפה ואם אינו מחמת מכה כשרה. ריאה שיבשה מקצתה טרפה והוא שתהא נפרכת בצפורן. ריאה הדומה לבקעת (כמראה) [במראה] או במשוש או שאין לה חתוך אונות טרפה ואם יש בהן הפרש כל שהוא כשרה. הריאה שמראה ככחול כשרה. מראה כדיו טרפה. ירוק ככרתי כשרה. ריאה שמראה כקישות. כחלמון ביצה. כשער אדום שדומה לירוק טרפה. והדומה לכבד כשרה. הדומה לבשר טרפה. סימן לדבר [שמות כ"ב] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ריאה שיש לה טלאים ממראה הכשר שכתבנו כשרה. ממראה האסור טרפה. ריאה שיש בה מראות אסורות נופחין אותה אם מראה כמראה הכשר כשרה שהריאה בחיי הבהמה נפוחה ועומדת להניף אויר על הלב כמו שכתבתי (ש)הריאה שנפחוה על ידי ספק ונמצא בה מקום אטום וקשה שאין הרוח נכנס בו אם נמצא שם ליחה כשרה. ואם לא נמצאת שם ליחה ישימו שם רוק או תבן ונופחין אותה. אם נתנדנד כשרה. ואם לאו טרפה. קרום שעלה מחמת מכה בריאה אפילו עולה בנפיחה טרפה. בשר הריאה שנמוק ונשפכה הריאה כקיתון והקרום שלה בלא נקב וכשנוקבין יוצא הכל אם הסמפונות עומדין במקומן כשרה. וכיצד רואין אם נימוחו ישפכו מה שבריאה בכלי שוע באבר אם יש שם חוטין לבנים נימוקו הסמפונות וטרפה. ואם לאו כשרה. סימפון הריאה שניקב אצל פיצולו שמתפצל לחבירו טרפה. אבל אם ניקב אל בשר הריאה כשרה. בהמה שאחזה פחד וצמקה הריאה שלה וקרובה להיות יבשה אם פחדה בידי שמים כגון ששמעה קול רעם כשרה. כיצד ידעו אם צמקה בידי שמים או בידי אדם אם הוא בקיץ יניחוה במים צוננים בכלי שהמים מתמצים מגבו. ואם הוא זמן הקור בפושרים בכלי שאין המים מתמצין מגבו. ואם חזרה לברייתה בידי שמים הוא וכשרה. ואם לאו בידי אדם הוא או על ידי קול אריה וקול שחל וכיוצא בו וטרפה. ניקבה הריאה בכל מקום שיכולין לתלות שהעביר הטבח ידו או תלשה בחזקה או בסכין כשרה. וכן אם בא זאב ולקח בני מעים והחזירן ונמצא בהן נקב תולין בזאב להקל. נמצא הנקב ואין לתלות בדבר ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין שם נקב אחר ומדמין אותם אם דומה לו כשרה. ואין מדמין מדקה לגסה ומגסה (לגסה) [לדקה]. (כיצד) [פירוש] אין מדמין מריאת צאן לריאת בקר. ויש אומרין אין מדמין מאונה לאומה ולא מאומה לאונה. אלא מאונה לאונה ומאומה לאומה. שחט הקנה וניקבה הריאה טרפה ואין צריך לומר אם נקבו הבני מעים. וכן אם שחט הושט וניקבו הבני מעים. ואין צריך לומר אם ניקבה הריאה. תולעת שנקבה ויצאה כשרה שחזקתה לאחר שחיטה יצאה. כל מראה בריאה. בשר שכנגד אותו מקום חשוב כמת שנאמר [ויקרא י"ג] וביום הראות בו בשר חי יטמא מכלל ששאר הבשר שנשתנה אינו חי. כל דבר הנטרף בנקב כגון בריאה. או בלב. או בושט. או דקים. וכיוצא בהם. אם נטלו טרפה. ואע"פ שהטחול אם ניטל כשר. אם ניקב טרפה. ואינו כן בשאר האברים שהנקב אסור בהם. מחט שנמצאת בריאה אם הנקב מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה כשרה. כי יש לתלות כי דרך הקנה באה. בד"א כשהיא שלמה אבל אם נחתכה קודם נפיחה ונמצאת המחט בחתיכה מן החתיכות טרפה שיש לתלות אחר הרוב שבאה דרך הושט ומן הושט באה אל בני מעים ונקבה בצאתה. ואחר כן נכנסה בריאה ותקוב חור בדלתה. ותשיתהו בתה. לא ידענו יום מותה. לכלב תשליכון אותה.
